למה תקווה הכרחית לכל תהליך שינוי?

דווקא היום: בואו נדבר על תקווה

בשבוע האחרון כשהקשבתי לריאיונות עם משפחות החטופים שמתי לב למילה אחת שחזרה על עצמה. תראו למשל את הדברים המרגשים שאמרה אתמול ברשת ב׳ רבקה בוחבוט, אישתו של אלקנה החטוף בעזה: ״בעלי מוחזק בתנאים לא טובים במנהרות של החמאס אבל עדיין יש לו תקווה״. ניחשתם מה המילה? 

הנה המשך הציטוט: ״הוא צם ביום כיפור, והוא קידש כל שישי בערב - אני לא יודעת על מה, על כוס מים. התקווה שיש בו, בנאדם שעובר את הניסיון והביזיון הכי גדול שבן אנוש יכול לעבור. יש לו למה לחזור, ויש לו למה להחזיק מעמד״.

🔹תקווה.🔹

גם בימים מורטי עצבים קשים מנשוא מצליחים משפחות וקרובים להיאחז בתקווה - היא הדלק שנותן להם כח להמשיך.

המילה הזו גם עמדה במרכז האירוע שקיימנו השבוע - ״צועדות קדימה: תקווה כמנוע לשינוי״. 

לפני כמה חודשים כשהתחלנו לארגן אותו, לא תיארנו לעצמנו שהוא יתקיים יום לפני שנגיע ליום ה-500 למלחמה, שנהיה בעיצומה של ״עסקה״ שחוזרים בה חטופים וחטופות, ולא ברור מה קורה בפרק הבא שלה. אבל מה שברור - כל המעורבים זקוקים לתקווה.

אז מה למדתי על תקווה במפגש שלנו השבוע? הנה כמה תובנות מההרצאה של ד״ר עודד לשם אדומי, חוקר תקווה:

🕯 תקווה היא כמו נר - מאירה הכי חזק בחדר חשוך

בחדר מואר, אין משמעות גדולה לנר. אבל ככל שהחדר חשוך - האור של הנר משמעותי יותר. ככה פועלת גם תקווה, שנהיית משמעותית במיוחד בזמן משבר.

🏋️ זה בכלל לא קל להחזיק תקווה - זו מעמסה

תקווה קשורה לסבל ומתח. הרי לא צריך תקווה כשהכל טוב ואין בעיות. תחשבו על המצב של משפחות החטופים. הנה אנקדוטה שעודד שיתף: המילה ״תקווה״ מופיעה בתנך 77 פעמים. באיזה ספר הכי הרבה פעמים? נכון - איוב.

והנה משפט של ניטשה מההרצאה: ״תקווה היא הגרועה שברעות, שכן היא רק מאריכה את הסבל האנושי״.

ובכלל, רוב הפילוסופים דיברו על תקווה כמשהו שלילי, שיכול להיות קשור לטיפשות או לנאיביות.

🧗‍♀️ בניגוד לאופטימיות - תקווה דורשת מאמץ ופעולה

מורכב לדמיין עתיד, ובייחוד עתיד טוב יותר (והרי המח שלנו אוהב להיות עצלן). הרבה יותר ״קל״ לפחד למשל - זה לא דורש מאמץ קוגניטיבי.

אריך פרום דיבר על תקווה גם כפעולה אקטיבית, ולא המתנה פסיבית לעתיד טוב יותר. זהו גם ההבדל בין תקווה ואופטימיות - בתקווה תמיד יש פעולה. ריק סניידר, שהגה את ״תיאוריית התקווה״, דיבר על זה שתקווה היא אופטימיות עם תוכנית עבודה.

🕊️ למרות הקושי: התקווה הכרחית לקיום האנושי

התקווה היא צורך חיוני שהכרחי לשרידות שלנו, אנחנו לא יכולים בלעדיה. ויקטור פראנקל כתב על מחנות ההשמדה ״האסיר שאיבד את האמון בעתיד – העתיד שלו – נידון לכליה״.

⚖️ לתקווה יש שני מימדים: רצון והיתכנות

עודד מציע להסתכל על שני מימדים לתקווה: הראשון הוא מימד החלום, כלומר כמה אני רוצה משהו. השני הוא מימד הציפייה - מה ההיתכנות שאותו רצון או חלום יתגשמו? ככל שמשהו יותר חשוב לי ושאני חושבת שיש לו יותר סיכוי - יש לי יותר תקווה. ובזכות מימד החלום - אנשים לאורך ההיסטוריה השיגו את הבלתי אפשרי. חשוב לומר, ששני המימדים האלה הם סובייקטיביים.

⚡ התקווה האידיאלית: בת קיימא, ריאליסטית ואקטיביסטית

כדי שתקווה תהיה אופטימלית היא צריכה לעמוד על שלוש הרגליים הללו. כך, היא פחות תושפע מהקשיים שבדרך, תהיה נטועה במציאות ותסתכל לה בעיניים ותהיה תמיד פעילה. 

תחשבו על התקווה שהרגשתם כשהתנדבתם והייתם חלק מעשייה של טוב אחרי 7.10. יחד עם עוד אנשים נזכרתם כנראה בסיפור הגדול, במטרה שנלחמים עליה וזימנו להווה את מה שאנחנו רוצים גם בעתיד (סולידריות, אחדות וכו׳).

🇮🇱 כמה התקווה נטועה בתרבות שלנו? ישראל היא המדינה היחידה שההמנון שלה נקרא ״התקווה״

בנוסף לתובנות מעוררות המחשבה האלה, שמענו גם דברים של שלוש נשים שהופכות חלום למציאות וחיות את התקווה הזו יום יום: כלת פרס ישראל ופורצת הדרך עדינה בר שלום; מורן זר קצנשטיין שהקימה את תנועת השטח הגדולה ביותר של נשים בישראל - בונות אלטרנטיבה; ועופרה אש שמובילה את פורום דבורה ששם נשים בחזית הביטחון.

תודה לכל מי שהגיעו ותרמו לדיון - מקווה שהאירוע נתן לכן.ם תקווה 🫶

ותודה לשותפותיי לארגון האירוע: אלה מטלון, יו״ר רשת היזמות הגלובלית; אלה אלקלעי, יו״ר IBI קרנות נאמנות; יהודית בן לוי מובילת SHEvyon. 

ולכולנו - אסור לאבד תקווה, היא הכח שיביא את השינוי ✨