חיפוש
  • ענבל אורפז

30% מההייטקיסטיות מדווחות שהוטרדו מינית. איך אפשר להתעלם מהבעיה הזו?


עיתון גלובס בחר להקדיש את כתבת השער של גיליון יום כיפור, הנפרשת על פני ארבעה עמודים, לריאיון עם רמי ברכה. לפני שאתן כמה הצעות לנושאים יותר טובים שיכלו למלא את העמודים הללו, ותוך כדי לקדם נשים ולייצר ערך לעולם, הנה תקציר הפרקים הקודמים: ברכה היה שותף בקרן ההון סיכון פיטנגו. במרץ 2018 פורסם תחקיר בתוכנית עובדה בנוגע להטרדות מיניות שברכה ביצע לכאורה בנשים, בהן יזמות של סטארטאפים, איתן נפגש במסגרת העבודה שלו. לאחר פירסום התחקיר עזב ברכה את פיטנגו. בתחקיר נחשף שברכה השתמש בחוקרים פרטיים כדי לעקוב אחרי המוטרדות ואחרי עיתונאיות - ואני ביניהן בתקופה בה עבדתי ב-TheMarker .


"עשיתי חשבון נפש. גם שאר המעורבים בפרשה צריכים לעשות אחד". זו הכותרת שבחרו בגלובס לתת לריאיון החגיגי עם ברכה. ברוח יום כיפור ציפיתי לראות טיפת חשבון נפש, הכרה בטעות, חרטה או בקשת סליחה ממי שנפגעו. התבדתי. בגדול. לא ראיתי קמצוץ מזה. גם קרן פיטנגו לא התנצלה עד היום. אז בתור מי שהשם שלה נמרח בענק על הפרשה הזו, בתור מי שהתחילה לגלגל את הכדור שלג הלוהט ונתנה בפעם הראשונה במה מרכזית לסוגיה המורכבת של הטרדות מיניות בהייטק - הנה כמה תובנות. אם תרצו - חשבון נפש.

מתוך תחקיר עובדה. הודעות שנשלחו לחוקרים הפרטיים

אז הנה. כמה דברים שאפשר לדבר עליהם אם רוצים לעסוק בהטרדות ומטרידים מינית בהייטק.


1. נשים מוטרדות - אבל לא מתלוננות במשטרה

מאז שהתפרסם התחקיר של עובדה, הרבה אנשים שאלו אותי אם קרה איתו משהו בסוף. הסאבטקסט אומר - לא הוגשה תלונה, אין חקירה במשטרה, לא היה משפט, הוא לא יושב בכלא - כנראה לא היה שום דבר, התחקיר היה שקרי או גרוע מזה, התלונות היו שקריות.


חשוב להבהיר - זה לא נכון. המציאות היא שנשים פשוט לא מגישות תלונות במשטרה על הטרדות מיניות. הן יודעות באיזה תהליך סבוך מדובר. הן יודעות שהן ידרשו לשלם מחיר נפשי, להשקיע זמן, להיות במצב של מילה שלה מול שלו בלי הוכחות - ושבסופו של דבר, רוב הסיכויים שלא יקרה כלום בעקבות התלונה שלהן.


לפי נתוני משטרת ישראל שפורסמו בדו״ח האחרון של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, 85% מהתיקים בתחום עבירות המין וההטרדה המינית שטופלו בפרקליטות ב-2017 נסגרו ללא הגשת כתב אישום. ביותר ממחצית מהמקרים בגלל חוסר ראיות ובגלל חוסר עניין לציבור.


כלומר, המוטרדות יודעות שגם אם הן יפנו למשטרה - רוב הסיכויים שהן ידרשו להכנס לתהליך ארוך וקשה, שבסופו המטריד לא יבוא על עונשו.


עובדה זו גורמת לתת דיווח למשטרה על הטרדות מיניות. המוטרדות יודעות שלא ימצו את הדין עם המטרידים. במקרים רבים עורכי דין ממליצים למוטרדות שלא להגיש תלונה ולסגור את התהליך מחוץ לכותלי בית המשפט.


זה נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בנשים חזקות, הייטקיסטיות, יזמות של סטארטאפים - שלא רוצות להיות מסומנות כאלו שמתלוננות על מטרידנים, ולשלם בכך מחיר בהמשך הקריירה שלהן. במקום להיות טראבל מייקריות, הן מוצאות עיקופים להמנע מהמטרידים.


במקרים רבים נשים שמוטרדות במקום העבודה מעדיפות לעזוב בלי להתלונן, כי הן יודעות שאין להן סיכוי מול מנכ״ל או מנהל בכיר שעיתים הם המטרידים. זו תהיה מילה שלה מול מילה שלו, בתחום שהרבה פעמים אין בו ריאיות. אותן נשים משלמות מחיר נפשי ואישי משמעותי ונאלצות להתמודד עם תחושות אשם ובושה. לפעמים התחושות הללו גם מקשות עליהן למצוא עבודה חדשה.


בקיצור, גם אם מישהי לא מתלוננת במשטרה אין להסיק מזה שאירוע ההטרדה לא התקיים.


מי שבוחרות להתלונן יכולות להסתייע במרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שילוו את הגשת התלונה ויציגו את ההיבטים השונים הכרוכים בתהליך.


2. 30% מההייטקיסטיות הוטרדו מינית בעבודה

הטרדות מיניות בהייטק הן בעיה אמיתית שקיימת בשטח.


אסור להתעלם מזה או להתייחס לזה כתופעה שולית. זה שכיח במיוחד אצל נשים שנמצאות בעמדות בהן הן נמצאות עם הפנים החוצה מהארגון, למשל, בתפקידי ניהול, מכירות, פיתוח עסקי וכו׳.


קצת מספרים: במרץ ערכתי סקר גדול בנושא נשים בהייטק. מעל ל-1,100 נשים השיבו על הסקר. המטרה המרכזית של הסקר הייתה ללמוד מנשים איך הן מסבירות את מיעוט הנשים בתעשייה וכיצד ניתן לדעתן לשפר את המצב. אחד הנושאים בסקר היה הטרדות מיניות. הופתעתי והצטמררתי מהדברים שעלו שם.


30% מהמשיבות דיווחו שהן חוו הטרדה מינית במסגרת עבודתן בהייטק, כולל הטרדות מילוליות.

36% מהיזמות דיווחו על הטרדות מיניות.


כן - זה דיווח סובייקטיבי. לא שאלתי, אבל אני יכולה להמר ש-99.99% מהן מעולם לא התלוננו על האירועים במשטרה. אבל כמעט שליש מהנשים שעובדות סביבכם בהייטק מסתובבות בתחושה שהן חוו הטרדה מינית.


קחו רגע לעכל את זה.

3. לא כיף להתעסק בהטרדות מיניות

אחרי ההרצאה האחרונה שהעברתי לנשים הייטקיסטיות, קהל של נשים שעובדות בתעשייה במגוון תפקידים ושלבי קריירה, ניגשה אלי מישהי ושאלה למה אני לא מדברת על הטרדות מיניות בהייטק. האמת - עייפתי מהנושא הזה. הוא קשה, מכביד, גורם לכולם מסביב להרגיש לא בנוח, מעדיפים לא לדבר עליו ולשכוח מקיומו.


אני עוסקת היום, בין השאר, בהגדלת תעסוקת נשים בהייטק ומעבירה הרצאות וסדנאות למנהלים מגייסים בנושא במסגרת פעילות #אישהבהייטק. הגעתי למסקנה שכדי לעשות שינוי אמיתי בתחום, השיח צריך לפרוץ את גבולות הפורומים הנשיים ולערב בתוכו גם את גברים, שהם בסופו של דבר (מספרית) רוב מקבלי ההחלטות והמנהלים המגייסים. בלעדיהם - לא יהיה שינוי. וחלק גדול מהשינוי, הוא שינוי תודעתי שלא דורש השקעת משאבים גדולה. במפגשים הללו אני עוסקת בין היתר בשאלות כמו מה ניתן לעשות כדי לגייס יותר נשים לחברות וכדי לשמר את העובדות בנקודות עזיבה קריטיות (למשל, לידת ילד ראשון).


במפגשים בחברות ההייטק, למדתי שמי שמזמינים את ההרצאות מעדיפים להפריד את הנושא שבו אני עוסקת, הגדלת תעסוקת נשים, שרלבנטי בעיקר למנהלים מגייסים, מהנושא של הטרדות מיניות שמקבלות במה נפרדת במסגרת הדרכות תקופתיות.


אז עם הזמן הוצאתי את השקפים בנושא מהמצגות שלי ואני מדברת על זה פחות ופחות, יש מספיק מה לעשות כדי לשפר את כמות הנשים שמועסקות בתעשייה. אגב, התמונה המצורפת לפוסט היא אחד השקפים הללו.


האמת היא, שהנושא הזה חשוב, מאוד אפילו.


אבל ההתעסקות בנושא הזה עושה רע. היא לא כייפית.


תאמינו לי, כל מי שנמצא מהצד השני עושה ועשה חשבון נפש, למרות הכותרת האומללה בגלובס. הכתבה הזו שמשתיקה את המוטרדות ולא נותנת להן פיתחון פה, או בכלל במה לתופעה הזו, מזכירה עד כמה חשוב להמשיך ולעסוק בזה ועד כמה הדרך לפנינו ארוכה.

מתוך הרצאה על נשים בהייטק באירוע של LeadWith. קרדיט: שירה ויינברג

4. סביבת העבודה בהייטק היא ללא גבולות - לטוב ולרע

אחת השאלות שנוגעות לכל העיסוק בהטרדות מיניות בהייטק, הוא למה בכלל להתעסק בזה. כלומר, במה נבדל ההייטק מתעשיות אחרות שגם בהן קורות הטרדות מיניות?


לצערנו הרב, הטרדות מיניות קורות בכל מקום. אבל יש כמה מאפיינים ייחודיים, שמייצרים בהייטק מצע שלא קיים בתעשיות אחרות, שבין היתר גם מאפשר את ההטרדות המיניות.


כמה מאפיינים של ההייטק, שהוא העולם שאני חיה בשנים האחרונות: נשים הן בהגדרה מיעוט בהייטק. הן מהוות כ-30% מהעובדים בענף, 22% מהעובדים בתפקידי הליבה הטכנולוגיים ופחות מ-8% מהיזמות של הסטארטאפים. כלומר, בכל סיטואציה שאישה נמצאת בה - היא כנראה תרגיש במיעוט.


אני יכולה להזכר באינספור אירועים שהגעתי אליהם וקלטתי שאני האישה היחידה בחדר או בגג שבו נערך הקוקטייל. כשאמרתי משהו על זה לגברים על ידי, הסתבר שעד אותו רגע, אף אחד מהם לא הבחין בכך שאין נשים בסביבה. לפעמים אני מרגישה שלהיות אישה בהייטק, זה כמו התחושה של שחור שנכנס לחדר מלא לבנים. הוא מיד שונה וחריג.


אגב, חווית תחושת המיעוט של נשים היא לא ייחודית, כלומר הן לא המיעוט היחיד בסביבת העבודה בהייטק. התחושה רלבנטית לכל מי שאינו חלק מההגמוניה ההגמוניה הגברית אשכנזית-8200ית - ערבים, חרדים, אתיופים, להט״בים וכו׳. אם תיווצר סביבת עבודה יותר מכילה ושיוויונית גם הקבוצות האלה ירוויחו.


בנוסף, ההייטק מאופיין בסביבת עבודה צעירה וא-פורמלית. עוד לא נולד משרד ממשלתי (אני מניחה) שיש בו ברז בירה ומסתובבים בו כלבים, כשכולם לבושים בטישרטים וכפכפים. זה נחמד, זה כיף. זו אחת הסיבות שאנשים אוהבים לעבוד בהייטק, אבל דווקא היעדר הפורמליות לעיתים מייצר הזדמנויות שיכולות להיות בעייתיות.


גם שעות העבודה בהייטק הן לא nine to five קלאסי. זו עבודה שנמשכת לתוך הלילה, כדי לסיים פרויקט או לעלות לשיחה עם החוף המערבי. זו גם עבודה שדורשת ריבוי נסיעות לחו״ל, לפגישות עם לקוחות או השתתפות בכנסים. הרבה מהדיווחים של נשים על הטרדות שהן חוו קרו בדיוק בנסיעות העבודה הללו - באיזור דמדומים בו הן נמצאות בחסות העבודה, במסגרת העבודה, אבל חשופות ובסכנה שנמצאת מחוץ לארגון.


אם מחברים את כל אלו ביחד מבינים שההייטק הוא סביבת עבודה שמאופיינת בטשטוש גבולות. לפעמים זה מעולה ומייצר מקום שהרבה אנשים יכולים לפרוח בו. אבל זו גם סביבה שמאפשרת הטרדות מיניות, או סתם סביבת עבודה לא נעימה.


בסקר שערכתי, 42% מההייטקיסטיות העידו שנכחו בשיח שלא חשו בו בנוח במסגרת עבודתן, כולל שיח מיני או שיחות על בחורות. אצל היזמות שענו על הסקר, השיעור הגיע כמעט ל-70% מהמשיבות.


תחשבו על זה בפעם הבאה שמתחילה במשרד שיחת בנים.


נשים גם מבינות בעצמן שהן במילכוד וחייבות להיות חלק מהשיח הזה ולא להרוס את המסיבה - כדי להמשיך ולהתקדם.


הנה עדות של מנהלת באחת מחברות ההייטק הישראליות: ״ברגע שגברים מרגישים נוח איתך בעבודה אז לפעמים יש להם יציאות כאלה, הם מתחילים לדבר איתך כאילו את גבר. רק כשמרגישים נוח על ידך - זה הרגע שנכנסת לחבורה, ואת יכולה להתקדם״


5. למעסיקים יש תפקיד - והצעד הראשון הוא בהגברת המודעות

״הנושא שהכי מטריד אותי כאישה בהייטק ובייחוד בתפקידים שהם client facing זה הסיטואציות בהן לא היה לי ברור אם הארוחת צהריים/דרינק נקבע בקטע מקצועי או אפילו ידידותי, או... ובכן, בקטע לא מקצועי ולא ידידותי. נראה לי חשוב שלאירגונים תהיה איזושהי מדיניות לגבי התנהלות מול לקוחות, כמו שיש מדיניות לגבי התנהלות בין העובדים. משגע אותי שזה גורם לי להטיל ספק ביכולות המקצועיות שלי״


זו עדות של עובדת ישראלית בתעשיית ההייטק, שמתחברת היטב לסיטואציות שאיפיינו את מקרה רמי ברכה שפורסמו, וגם הוא מתייחס אליהן בריאיון איתו - ריאיונות/פגישות שמתקיימים מחוץ לשעות העבודה, במקומות כמו מסעדות. נשים צריכות להמשיך לפגוש גברים כדי להתקדם מקצועית, אין ספק ואסור שזה יפסק. אבל צריכים להיות חוקי משחק ברורים - איפה, מתי, איך ומה עושים אם אכן נחצו גבולות?


נשים צריכות לדעת שיש להן גב בארגונים, ושמטרידים נענשים ונושאים במחיר המעשים שלהם.


כפי שמציעה העובדת כאן - ארגונים צריכים לא להתעלם מהבעיה ולקבוע מדיניות שתייצר סביבת עבודה נעימה יותר ושיוויונית יותר - לנשים, ולכולם. המדיניות צריכה להתייחס לגבולות שקובעים מה לגיטימי ומה לא, וגם מה הנהלים ברגע שנחצו גבולות.


6. ובשולי הדברים - הערה על תפקידה של העיתונות

אחד ההישגים העיתונאיים הכי גדולים שלי היו פרסום התחקיר על ההטרדות המיניות ב-TheMarker. תאמינו לי, הרבה אנשים ניסו למנוע את הפרסום שלו. אמרו לי שאני מייצרת בעיה שלא קיימת, שאני מחלישה נשים, שבגללי משקיעים לא יפגשו נשים יזמות וכו׳. עניתי שמי שיש לו מה לפחד - עדיף שבאמת לא יפגוש אף אחת. ומי שיודע שהוא לא עובר על שום נורמה התנהגותית - אין לו ממה לפחד.


ואכן, מאז כדור השלג מתגלגל. אחרי התחקיר שלי פורסם גם התחקיר של עובדה על רמי ברכה. מאז התחילו לדבר על הנושא הזה ולהכיר בקיום שלו. נשים מדברות אחת עם השנייה ומתביישות קצת פחות. הן קיבלו קול ולגיטימציה.


אני חוששת שהריאיון בגלובס יגרום לתופעה הפוכה - שנשים שהוטרדו ירגישו שאין לגיטימציה לתלונות שלהן, שהן צריכות להתבייש ולהסתיר, שלא יאמינו להן, שהתלונות שלהן יוקטנו, שהמטרידים יקבלו סליחה ויוכלו להמשיך כרגיל. בקיצור, שהשרצים יוכשרו וילכוך לגייס קרנות חדשות בזמן שהמאבק נגד הטרדות מיניות ילך אחורה.


החשיבות של קמפיין metoo# היא בהוקעת התנהגויות לא לגיטימיות ומחיקתן מהלקסיקון. כן, לפני שאנשים עומדים להתנהג בצורה שהיא חציית גבול - שיחשבו פעמיים, וידעו שהזמנים השתנו. נשים לא צריכות חלילה להפוך למוקצות או מסוכנות בעקבות הקמפיין. כולנו צריכים לחזור לנקודה מאוזנת ובטוחה.


נשים, גברים - אל תפחדו. אם משהו מרגיש לכם לא נכון ולא מתאים - תגידו משהו. אל תשאירו את זה לעצמכם. אם אתם רואים משהו לא תקין קורה - תתערבו. תעזרו למי שקפאה מולכם בסיטואציה הזו. אל תפחדו להתלונן, גם אם הוא חזק, בעל השפעה ואמצעים.


ובמיוחד אתם הגברים - אנחנו צריכות אתכם איתנו במאבק. בלעדיכם לא יהיה שינוי. ורק ביום שבו נשים ירגישו שהן עובדות בסביבה בטוחה שהן מוגנות בה, גם נוכל להמשיך לשפר את מצב תעסוקת הנשים בהייטק, ובכלל. הדרך לסביבת עבודה שיוויונית כוללת גם מיגור של ההטרדות המיניות.


לינקים:

בצעד חריג, אני לא מצרפת לינק לכתבה בגלובס. אני לא חושבת שצריך לעודד אותם ולהגדיל את הטראפיק לכתבה הזו שאין בה טיפת איזון והיא לא מביאה את הצד השני של הסיפור. מי שרוצה, שיגיע אליה בכוחות עצמו.


במקום זה אתם מוזמנים מאוד להכנס לאתר שלי של #אישהבהייטק ולעקוב אחרי העמוד בפייסבוק. תוכלו למצוא שם תכנים שמדברים על מה אפשר לעשות כדי להגדיל תעסוקת נשים בהייטק ומידע על סדנאות והרצאות בנושא. https://www.womanintech.net


התחקיר של עובדה:

https://mobile.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2017/Article-177d03de4752261006.htm

*

וגם לקרוא את הטייק שלי על התחקיר של עובדה: ״שהגברים המתועבים יתחילו לפחד״ : כך נולד התחקיר על רמי ברכה מפיטנגו

http://bit.ly/uvdacomment


התחקיר הגדול בנוגע להטרדות מיניות, שהיה מה שהתחיל את כדור השלג הזה שעדיין מתגלגל, ומי יודע לאן יגיע:

http://bit.ly/sexualharassmenttech

*

סרטון הוידאו שהפקנו בזמנו ב-TheMarker בהשתתפות בכירים בתעשייה שהקריאו עדויות של מוטרדות:

https://www.facebook.com/TheMarkerOnline/videos/10155844728494349/


שוב תודה לשחר קמיניץ האמיץ, יניב גולן, רון גורה וטל ברנח שהשתתפו.


איגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שיכולים לסייע למי שמעוניינת להתלונן על הטרדה מינית במקום העבודה ותקבל מהם ליווי מקצועי

https://www.1202.org.il/

מעוניינים להגדיל את מספר הנשים המועסקות אצלכם בארגון?

מלאו את הפרטים ליצירת קשר ויחד נתחיל בשינוי

© #אישהבהייטק, 2020