״אנחנו רוצים לגייס יותר נשים. אבל לא מקבלים קורות חיים״
זהו אחד המשפטים הכי נפוצים ששומעים ממנהלים כשמדברים איתם על גיוס נשים להייטק.
ואני מאמינה להם - הם באמת רוצים לגייס יותר נשים, ובאמת קורות החיים לא מגיעות אליהם. או לא מגיעות בנפחים שהם היו רוצים למיין מתוכם.
אז למה נשים לא מגישות מועמדות?
מחקר חדש, שפורסם השבוע ב- Harvard Business Review ונערך ב-VMware Women's Leadership Innovation Lab ב-Stanford University, ניסה לרדת לעומק הטענה הזו.
החוקרות ניסו לפצח מה גורם לנשים לא להגיש מועמדות למשרות בארגונים מסויימים.
המסקנה של החוקרות היא שהתשובה טמונה באותות שארגונים משדרים למועמדים לגבי התרבות הארגונית במהלך תהליך הגיוס.
המסקנות של המחקר כמעט טריוויאליות, ובכל זאת - מסתבר שיש למעסיקים במה להשתפר.
החוקרות השתתפו ב-84 מפגשים שחברות טכנולוגיה קיימו בקולג׳ בחוף המערבי. במפגשים הללו החברות מציגות את הפעילות שלהן לסטודנטים במטרה לגייס אותם. גם בישראל יש אירועים כאלה, באוניברסיטת תל אביב למשל הם מכונים מפגשי זרקור. החוקרות תיצפתו על המפגשים הללו ושמו לב לדברים כמו תמהיל המציגים, השפה בה השתמשו והתמונות בהן השתמשו. תגובות חיוביות של המשתתפים נרשמו כאשר נשאר שאלות והייתה השתתפות אקטיבית של הסטודנטים. לעומת זאת, תגובות שליליות נרשמו במקרים בהם הסטודנטים היו שקטים או אפילו יצאו מהמפגשים.
אז מה גרם לנשים לסלוד מחברות שקיימו מפגשים עם מועמדים פוטנציאליים?
באופן כללי, נשים לא הביעו התעניינות בחברות שנראה היה שהתרבות לא ייצגה אותן היטב.
ההשתתפות של נשים פחתה כשהמציגים במפגשים היו גברים בתפקידים טכניים, בעוד הנשים מילאו תפקידי תמיכה ועזרה, כמו לברך את המשתתפים או לחלק תשורות. החוקרות מציינות שבחלק מהמפגשים האלה גבר הציג את הצד הטכני, ואישה דיברה על work-life balance - נשים לא אהבו את החלוקה הזו בין הדוברים.
במפגשים בהן תיצפתו החוקרות פחות מרבע מהמפגשים הציגו מהנדסות נושאי ליבה טכנולוגיים. אם להגן רגע על החברות - בישראל למשל נשים מהוות חמישית מהעובדים בתפקידי הליבה הטכנולוגיים בהייטק. עם זאת, ניתן לעשות מאמץ להגדיל את הנראות של נשים, בטח כאלו בתפקידי הובלה - גם אם הן מהוות מיעוט מספרי.
נשים שאלו פחות שאלות כשהמציגים דיברו על תרבות ארגונית של “work hard, play hard culture” והדגישו תרבות של אלכוהול ושתייה (לדוגמה - מקררים עם ארגזי בירה, אירועים חברתיים עם שתיה וכו׳) ועבודה לתוך שעות הלילה במשרד. החוקרות מציינות שבמידה רבה התרבות הזו הדהדה סטריאוטיפים שמאפיינים את אחוות הקולג׳.
לא מפתיע לגלות שנשים הביעו מידה פחותה של עניין כשבמצגות נראו בעיקר גברים בתפקידים אקטיביים (למשל, אסטרונאוטים, טכנאי מחשב חיילים ואפילו גברים מרימים ידיים לשאול שאלות). בנוסף, ההתעניינות של נשים ירדה כשהוצגו נשים בתנוחות פתייניות.
המסקנה של החוקרות היא שנשים מחברות את כל האותות האלה ביחד ומקבלות מסר לפיו באותה חברה לא מאמינים שנשים לא נתפשות כשוות לגברים ביכולותיהן ושאלו חברות שמקדמות גברים.
ומנגד - מה גרם להאמין לנשים שיש להן סיכוי להצליח בחברה מסויימת? נשים הביעו עניין גדול יותר במצגות בהן מומחיות דיברו על טכנולוגיה, במפגשים בהם הוצגו מספר דרכים להפגין שליטה טכנולוגית ובמצגות בהן הדוברים התמקדו במשימה (mission) ולא רק באתגרים הטכנולוגיים שהמפתחים מתמודדים איתם. במפגשים שהתאפיינו בהתנהלות הזו, נשים שאלו פי שתיים שאלות והיה סיכוי גבוה יותר שהן ישארו בהן (וגם גברים).
אז מה אפשר ללמוד מזה? הנה כמה טיפים שאפשר לקחת מהמחקר
1. השינוי מתחיל בפרטים הקטנים.
למשל, כשמכינים מצגת - לבחור תמונות סטוק שרואים בהן גם נשים (וערבים, וחרדים ואתיופים וכו׳) בעמדות הובלה ולא רק גברים לבנים. הדבר נכון גם לאתר החברה.
2. שימו לב לשפה שאתם משתמשים בה.
הגיע הזמן להיגמל ממודעות דרושים בהן מחפשים ״פרונט אנד נינג׳ה״ או ״איש מכירות עם סכין בין השיניים״. נשים לא מוצאות את עצמן בתוך התיאורים הגבריים האלה - ולא יגישו מועמדות.
3. נשים רוצות לראות נשים בתפקידים טכנולוגיים בתהליך הגיוס.
המחקר אמנם מתייחס למפגשים עם מועמדים, אבל זה על אחת כמה וכמה נכון כשמדובר בצוות העתידי שפוגשים בתהליך המיון לחברה - נשים רוצות לדעת שהן לא יחידות, ושיש להן סיכוי להסתכל למעלה ולהתקדם בשרשרת הניהולית. וטיפ שלמדתי מאחת החברות שקיימתי בהן הרצאה - בצוותים בהם אין נשים, הם דואגים שמועמדות יפגשו לפחות אישה אחת בתפקיד טכנולוגי בתהליך הגיוס. אם צריך, קוראים ל״מילואים״ לנשים מצוותים אחרים.
4. דברו עם מועמדות (ומועמדים) גם על החזון שלכם, המטרה של החברה - ולא רק על המשימות הטכניות שהחברה מנסה לפתור.
לינקים:
לעוד תכנים בנושא הגדלת תעסוקת נשים בהייטק עקבו אחרי העמוד #אישהבהייטק בפייסבוק
למחקר ב-HBR:
מעבדת המחקר בנושא חדשנות במנהיגות נשית בסטנפורד:
Comments