הטרדות מיניות בהייטק קורות, למרבה הצער, כל הזמן.
על רוב המקרים אתם פשוט לא שומעים.
הם נגמרים בזה שמישהי עוזבת עבודה בלי להתלונן, כי היא יודעת שאין לה סיכוי נגד המילה של הבכיר בחברה שהטריד אותה. היא נשארת עם הבושה והטראומה והוא ממשיך להטריד.
הם נגמרים בזה שיזמת מחליטה לא לגייס כסף ממשקיעים, כי היא לא מוכנה לקחת סיכון שעוד משקיע יטריד אותה.
אתמול פורסם ב-TheMarker תחקיר של רותי לוי, שחושף מקרה בחברת Hibob, בו ארבע עובדות התלוננו על סמנכ״ל בכיר בארגון שהטריד אותן לכאורה מינית. זה נגמר בזה שהוא נשאר שם - והן עזבו.
ההטרדות כללו התבטאויות מילוליות ומגע פיזי, ולפי התחקיר הן התרחשו במהלך ימי עבודה במסדרונות הסטארטאפ שמעסיק 170 עובדים.
מן התחקיר עולה התנהלות בעייתית לכאורה של הנהלת החברה בהטרדות המיניות. שעל אף שההטרדות הובאו לפי התחקיר לידיעת המנכ״ל, רוני זהבי, שתיים מהן לא הובאו לידיעת האחראי למניעת הטרדות מיניות בארגון, כפי שמחייב החוק.
המקרה הזה, יחד עם מקרים קודמים שפורסמו או זכו לתהודה ברשתות החברתיות מדגיש את אחת הבעיות המרכזיות עם תנועת #metoo: אין כיום מענה ראוי לטיפול בהטרדות מיניות. הארגונים והמשטרה לא נותנים לכך מענה, ומשאירים את הטיפול בנושא לפרסומי המתלוננות ברשתות החברתיות ובתקשורת. כתוצאה מכך, לא ממוצה הדין, המטרידים לא באים על עונשים, והציבור נשאר בתחושה שנעשה משפט שדה (לעיתים התחושה הזו מוצדקת).
בצד של הארגונים, כלומר המעסיקים, למרות שהחוק למניעת הטרדות מיניות מטיל עליהם אחריות לטיפול, הם לא נותנים מענה מספק. המקרה ב-Hibob מדגיש כמה זוויות בעייתיות שקשורות לאופן הבעיתי בו ארגונים מטפלים/מטייחים הטרדות מיניות, כולל חולשת מעמדו של האחראי על הטרדות מיניות (שלפי התחקיר חלק מהתלונות לא הובאו לידיעתו). חלק גדול מההטרדות קורות בכלל באיזור אפור ומטושטש ולא בתוך הארגונים - בין משקיע ליזמת, בין לקוח לאשת מכירות וכו׳. במקרים האלה אין פרוצדורה מסודרת לטיפול בתלונות.
למוטרדות גם אין עניין ללכת להתלונן במשטרה.
בפוסט קודם בנושא עסקתי בכך: לפי סקר נשים בהייטק 2019 שערכתי 30% מההייטקיסטיות הוטרדו מינית במסגרת העבודה. אולם כמעט אף אחת מהן לא מגיעה להתלונן במשטרה - המחיר האישי שהן ישלמו עבור כך גבוה מדי, ובמילא 85% מהתיקים בתחום עבירות המין וההטרדה המינית שטופלו בפרקליטות ב-2017 נסגרו ללא הגשת כתב אישום, כך לפי נתוני משטרת ישראל שפורסמו בדו״ח האחרון של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. ביותר ממחצית מהמקרים בגלל חוסר ראיות ובגלל חוסר עניין לציבור.
כתוצאה מכך, המוטרדות חושפות אותן ברשתות החברתיות או שהן מתפרסמות בתחקירים עיתונאיים.
התוצאה רחוקה מאידיאלית.
אני יכולה לנחש שבעוד שנה אנשים ישאלו - ״אז מה בסוף היה ב-Hibob? קרה בסוף משהו עם הסמנכ״ל שאמרו שהטריד מינית?״. בסבירות גבוהה, ״לא יקרה״ איתו כלום, כלומר מבחינה משפטית או ענישתית. אלא אם המוטרדות יחליטו לנקוט בהליך משפטי נגדו או נגד הארגון. יכול להיות גם שעוד כמה ימים נשמע שהוא פוטר בעקבות בדיקת פרטי המקרה (בתגובת הסטארטאפ בכתבה נכתב שהסמנכ״ל הודיע שיעזוב את החברה במהלך 2020. מעניין). בכל מקרה, הוא לא יבוא על עונשו בדרך בה אנשים מצפים מאנשים שעברו על החוק לבוא על עונשם.
כל עוד לא נעשה הליך מסודר באפיקים המקובלים שהוגדרו על ידי המדינה והחוק, אנשים בציבור הרחב ישארו, ובצדק מבחינתם, בתחושה שנעשה משפט שדה לאדם שלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. גם המתלוננות לא יקבלו סגירת מעגל ויראו את הצדק קורה.
המצב הקיים (לא רק בישראל) מביא לכך שפרשות הטרדה מינית מתפוצצות ברשתות החברתיות או בתקשורת. אבל אחרי ההתפוצצות הזו, הן לרוב דועכות בלי להיות מטופלות באמצעים משפטיים וחוקיים בגלל הסיבות שהוזכרו וכולם מפסידים.
השורה התחתונה היא שלא קיים כיום מענה ראוי לטיפול בהטרדות מיניות ובמטרידים -
והגיע הזמן לטפל בזה.
לפוסט הקודם בנושא ב#אישהבהייטק: 30% מההייטקיסטיות מדווחות שהוטרדו מינית. איך אפשר להתעלם מהבעיה הזו?
לתחקיר ב-TheMarker: ״סטארט־אפ המבטיח טייח תלונות על הטרדות מיניות״
ותמיד טוב להזכר בתחקיר הזה שפירסמתי עוד ב-2017, כשאנשים טענו ש״אין הטרדות מיניות בהייטק״
"אמרו לי שהצלחתי להביא עסקות כי אני אישה ויש לי ציצי" - Markerweek - TheMarker

Comments